<h1>רבינו ירוחם נכ"ג ח"ג</h1>
<h2>דף כב:</h2>
שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תנש' ואם נשאת תצא. ודוקא דקאמרי עכשיו גרשה דאמרינן לה אי איתא דהכי הוא תראה גטיך, אבל אמרו לאחר זמן לא תנשא ואם נשאת לא תצא. ודוקא שנשאת לאחד מעדיה והיא אומרת גם כן בריא לי דלא קיימא עליה ולא עלה בספק, אבל לא נשאת לאחד מעדיה אלא לאחר או אפילו נשאת לאחד מעדיה ולא אמרה היא ברי' לי אם נשאת תצא דקיימא עלה בספק דתרי ותרי נינהו ומכחישין זה לזה וכמו כן על האשה אסור לעמוד עמו מספק מאחר שהיא לא אמרה בריא לי אפילו נשאת לאחד מעדיה פשוט וכן כתב רי"ף.
עד המעיד שמת בעלה דאמרינ' שלא ישא אותה כתב ר"י בכתובו' [כ"ב ע"ב] על ההיא דשנים אומרים מת וב' אומרים לא מת וכו' דדוקא עד א' שמעיד שמת אבל אם הם ב' אחד מהם מות' לישא אותה.
עד אחד אומר מת ועד א' אומר לא מת האי דאמר מת אנו מאמינים אותו כשנים והשני שהעיד לא מת ה"ל חד ואין דבריו של אחד במקום ב' ועכ"ז לא תנשא משום לזות שפתים ואם נשאת לא תצא פשוט בכתובות פירוש ומיירי שאותו שאמר מת בא תחלה וכיון שהתירוה לינשא על פיו לא תצא מהתרה הראשון אבל אם באו שניהם יחד ועד א' מכחיש את האחר אינו כלום כדאמרי' ביבמות ואפרש כן למטה. שנים אומרים מת וב' אומרים לא מת בין אמרו עכשיו מת בין אמרו לאחר זמן מת לא תנשא ואם נשא' לא תצא ודוקא שנשאת לא' מעדיה והיא אומרת בריא לי שמת שאינ' אסורה לו מספק אבל לא נשאת לא' מעדיה קיימא לן בספק ואם נשאת תצא מאחר שהם ב' עדים כנגד ב' ומכחישין אלו לאלו וכן אם היא לא אמרה בריא לי אפילו נשא' לא' מעדיה ספק הוא אצלה ותצא פשוט וכן כתב רי"ף והא דמתירין אותה לינשא לאחד מעדיה משום שהם ב' כמו שכתבתי למעלה.
אשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ודוקא בפניו דשלא בפניו מעיזה ואינה נאמנת פשוט בשלהי נדרים וכתובות ובסוף גטין וכן עשה מעשה ר"ת והתירה לינשא כשאמרה בפניו וכן כתב רי"ף. ועוד ביבמות [קט"ז ע"א] שאם אמר' גרשתני בפני פלוני ופלוני ואמרו הם לא היו דברים מעולם אינה נאמנת. והתוס' כתבו שאם היתה קטטה ביניהם או אם תובעת כתובת' שאינה נאמנת. ודינה לענין כתובה תמצא בספר מישרים בדיני כתובה ותנאיה ח"ט.
<h2>דף כג.</h2>
עד אחד אומר נתגרשה ועד א' אומר לא נתגרשה שניהם מעידין שהיא אש' איש והאי דקאמר נתגרשה ה"ל חד ואין דבריו של אחד במקום ב' ולא תנשא ואם נשאת תצא פירוש ומיירי שמעידין שזרק לה גט זה אומר קרוב לו וזה אומר קרוב לה והוא דבר שיכולין לטעו' ואינה הכחשה ואם היו מכחישין זה את זה פשיטא דלא תנשא ואם נשאת תצא פשוט וכתבו התוספות [בר"ן] דמיירי באשה שאין אנו תופשי' אותה באשת איש דאם לא כן פשיטא ולא היינו צריכין לטעם אין דבריו של א' במקום שנים, והאי שאין אנו מאמיני' העד שאומר נתגרשה מגו דאי בעי שתק והיתה מותרת בלא עדותו מאחר שאין אנו תופשין אותה באשת איש לא היה יכול לאוסרה העד האחר שאומר לא נתגרשה, דלא חשיב מגו דשמא הוא בא לפוסלה מן הכהונה ולפיכך אין אנו מאמינים אותה מטעם מגו.
שנים אומרי' נתגרשה ושנים אומרי' לא ראינו שנתגרש' הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ואע"ג שדרין בחצר א' עם אותם השנים שאומרים לא ראינוה דעבידי אינשי דמגרשי בצנעא פשוט פי' ואפילו נשאת לאחר שאינו מעדיה שאומרים שנתגרשה אפילו הכי לא תצא דאותם שאומרים לא ראינו' לא הוי הכחשה אע"פ שדרין בחצר אחד כמו שכתבתי וכתב הרשב"א ז"ל בתשובה שאם היו כלם ביחד במעמד אחד כשנתגרשה דאותם שאומרים לא ראינוה הויא הכחשה דכולי האי לא עבדי בצנעה. עד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה שניהם מעידים שהיתה פנויה והאי דקאמר נתקדשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים ולא תנשא משום ולזות שפתי' הרחק ממך ואם נשאת לא תצא פשוט. שנים אומרי' נתקדשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתקדשה לא תנשא ואם נשאת תצא דהוו להו תרי ותרי פי' ולא אמרינן העמד אשה בחזקתה ובחזקת פנויה עומדת מדרבנן איתרע חזקה ותצא פשוט ומוכח. שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרי' לא ראינוה שנתקדשה לא תנשא ואם נשאת תצא ואף על גב דדיירי בחצר אחד דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא דלא הוי הכחשה לא ראינוה פשוט וכתבו המפרשים דמיירי כשנשאת לאחד מאותם שאומרים לא ראינוה שנתקדשה והיא אומרת שלא נתקדשה וטעמא דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא הא לאו הכי אם נשאת לא תצא אבל אם נשאת לאדם אחר אפילו דליכא טעמא דמקדשי בצנעה והוי הכחשה אפילו הכי הוו לה תרי ותרי ולא אמרינן העמד אשה בחזק' פנויה דאיתרע לה חזקה מדרבנן כמו שכתבתי למעלה ואם נשאת תצא ונפקא מינה שאפילו היו במעמד אחד ונאמ' דכולי האי לא עבדי אינשי דמקדשי בצנעא ונאמר דלא ראינוה הוי הכחשה כמו שכתבתי למעלה מהרשב"א ז"ל אפילו הכי אם נשאת תצא כמו שכתבתי למעלה.
<h2>דף כז:</h2>
מגרש אשתו לא ידור בשכונתה ואם היה כהן לא ידור עמה במבוי פי' ואפילו נשאת. וכפר קטן נדון כשכונה ושכונה גדולה ממבוי. ואשתו שנשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה שאסורה לחזור לו יש לה דין גרושה לכהן ולא תדור במבוי עם מי שהיה בעלה הראשון. ולעולם היא נדחית מפניו ללכת לדור במקום אחר אם הוא חצר של שניהם וכל שכן בחצר של שכירות, ובחצר שלה הוא נדח מפניה פשוט בכתובות. אשתו גרושה ולוה הימנה מנכסי אביה אינה נפרעת אלא על ידי אחר ואי אתו לקמן לא מזדקקינן ליה אבל שמותי משמתינ' להו או מלקין אותן. ודוקא שנתגרשה מן הנישואין אבל מן האירוסין נפרעת על ידי עצמה ואי לבו גס בה אפילו מן האירוסין נפרעת על ידי אחר ולא על ידי עצמה פשוט.
<h2>דף לט.</h2>
אלו שלשה נשים אסורות לשמש במוך רוצה לומר בענין סמרטוט לתת בגופה במקום תשמיש בפנים כדי שלא יתעברו אלא ישמשו כדרכן ושומר פתאים יי' ואלו הן הקטנה לא חיישינן שמא תתעבר ותמו' והמעוברת דלא חיישי' שמא תתעבר פעם שניה ותמעך צורת הולד והמניקה לא חיישינן שמא תגמול בנה וימות פשוט ביבמות ובכמה דוכתי.
<h2>דף ס:</h2>
כל הנשים צריכות להמתין שלשה חדשים ואסורות לינשא וליארס תוך שלשה חדשים אחר מיתת הבעל א' בתולות וא' בעולו' שנתאלמנו או נתגרשו בין מן האירוסין בין מן הנישואין או שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיה לה כעס בבית בעלה או שהיתה חולה או שהיה בעלה חולה או זקן או שהיתה עקרה או קטנה או אילונית או זקנה או שאינה ראויה לילד כולן צריכו' להמתין שלשה חדשים חוץ מיום שמת בו בעלה או נתגרשה בו וחוץ מיום שנתארסה בו כדי להבחין בין זרע ראשון לזרע שני. ואם היא מעוברת ודאי מן הראשון כבר אמרנו שלא ישא אדם מעוברת חבירו ולא מינקת חבירו דסוף מעוברת להניק כמו שכתבתי למעלה פשוט.
ועוד פשוט מניקה שמת בעלה לא תארס ולא תנשא עד כ"ד חדשים להניקתה שצריכה להמתין כ"ד חדשים חוץ מיום שנולד בו הולד וחוץ מיום שנתארסה בו, ואפילו גמלתו צריכה להמתין עד זה הזמן דחיישינן שמא תמהר לגומלו ויסתכן הולד, וכן אם נתנתו למניקה שמא תחזור בה כי דוקא דבי ריש גלותא שהם אלמים והיה ידוע שלא תחזור בה המניקת אבל בנשים אחרות אין להתיר. ואם מת הולד מותרת לינשא דלא חיישינן שמא תהרוג אותו היא. ואם נתנתו למניקה כתבו התוס' דאפילו נשבעת המניקת על דעת רבי' שלא תחזור בה צריכה להמתי' דגזרינן אטו לא נשבע' והר' טוביה התירו מאח' שהדירוה על דעת רבים ודימה אותה לההיא דבי ריש גלותא, וראשון נראה עקר. ואם גמלתו בחיי בעלה כתב הרא"ש שנראה לו שמותרת לינשא דלא גזרי' אטו לא גמלתו בחיי בעלה דניכר הוא. וכתב דמטעם זה נרא' לו להתיר אשה שצמקו דדיה ואינה רגילה להניק או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לו מניקת בחיי בעלה וכן בספר המצות שמצא בתשובת הגאונים שאם נתנו למניקת בחיי בעלה שלשה חדשים דאין זה נקרא מניקת חבירו פי' דאינה זו בכלל תקנת חכמים מאחר שבשעת מיתה לא היתה מניקת כיון שקודם מיתת הבעל שלשה חדשים נתנתו למניק'. ורבינו שמשון הזקן כתב דגרושה מעוברת ומניק' אינה צריכ' להמתין כ"ד חדשי' שאין עליה להניק את בנה הואיל ובעלה קיים והביא ראיות על זה כי כשמת בעלה עשו תקנה מאח' שאין לו אב ורבינו תם כתב דאסורה דאין הפרש בין גרושה למת בעלה וכן נראה עקר וכן כתוב בשאלתות בפרשת וירא אליו.
<h2>דף קב:</h2>
הבת אצל האם לעולם פירו' שאם נתגרשה כדאמרי' שיכול לכופו שתעמוד בתה עמה. וכתבו הגאונים דוקא בת אבל בן אצל האב אפילו פחות מבן שש ויכול לכופה שיעמוד בנו עמו כי כמו שהבת תלמד לה האם מעשה בנות כך האב ילמד לבן מה שראוי לו.
